"התקווה" -תקותינו!

משיר עממי להמנון הלאומי

"התקוה". ההמנון הלאומי של מדינת ישראל. סמל המדינה לא פחות מדגל הכחול-לבן או מנורת שבעת הקנים מעוטרת בעלי זית. אין גאווה גדולה יותר מלשמוע אותו על בימת המנצחים באולימפיאדה, בטקס צבאי או ביום העצמאות.

איך הכל התחיל?
ב-1878, בחור גליציאני צעיר בשם נפתלי הרץ אימבר החל לכתוב שיר בשם "תקותינו". הוא התחיל בשני בתים ועד 1884 השיר גדל והגיע ללא פחות מתשעה בתים.

בדרך הספיק לנדוד באירופה ואף לעלות לארץ ישראל (1882). כשהגיע לארץ התחבר לאנשי "הישוב החדש" ובני המושבות והשיר התחבב עליהם.
מילים לשיר (או "את מילות השיר" כפי שנהגה לומר המורה גינה גניאל) אפשר למצוא כאן.

השיר פורסם בקובץ השירים של אימבר "ברקאי" וזכה לפופולאריות רבה אחרי הקונגרס הציוני השישי בו הוצעה "תוכנית אוגנדה" ומתנגדי התוכנית מחו בשירה אדירה של "תקותינו" בשל האזכורים "משוב לארץ אבותינו" ו"עינו לציון צופיה". תוכנית אוגנדה נגנזה והשיר הפך לחותם סמלי (אך לא רשמי) של כל הקונגרסים שבאו אחר כך. בקונגרס ה-18 הפך להמון הרשמי של התנועה הציונית וכפי שאתם יודעים גרסה קצרה ושונה מעט הפכה להמנון הרשמי של מדינת ישראל.

איך הלחינו אותו?

לפחות שלושה אנשים צועקים עכשיו "פרידריך סמטנה!" התשובה דומה למשפט המפתח של גורי אלפי: "כן. אבל…"
חקלאי מראשון לציון בשם שמואל כהן קרא את "ברקאי", לקח את "תקוותנו" ושידך לה לחן מולדובני של שיר בשם "עגלת השוורים" (במקור: Carul cu boi):

דומה? יש עוד פיתוח של הלחן בשם "שיר של חודש מאי" (במקור: Luncile s-au deşteptat):

חביב ביותר.

ויש כמובן את "ולטבה" של בדז'יך סמטנה (כן. בדז'יך. לא פרידריך). לפני עשר שנים כשעבדתי בבית הספר לקולנוע "מעלה" הם חיפשו פסקול שילווה סרט פרסומת שלהם. מישהו הציע את "התקוה", מישהו אחר הציע את "ולטבה" כי זה "נשמע כמו התקוה אבל קצת שונה" ואני ישר חשבתי על הביצוע של וולף הופמן:

ובאמת, הם בחרו בו (אין לי פה דוגמא, בכל זאת, עשר שנים) התקווה בת שנות אלפיים אבל הגיטרה…
יש סברה שגם הקטע של סמטנה הושפע מ"העגלה והשוורים".

קבלו בונוס: ביצוע לייב בהופעה חיה -פשוט ומרשים:

ביצועים מוקדמים: אלמה גלאק והכנר אפרים צימבליסט האב

על ביצועים נוספים אפש לקרוא בדף המפורט באתר "זמרשת".

פנינת סיום: התקוה בשלושה-רבעי טון

לפני שנתיים פורסם ביוטיוב סרטון עם תמונה סטטית של תקליט ויניל ופסקול של אותו התקליט. מדובר בביצוע ישן מאוד של "תקותינו" (מופיע כ "התקוה") והוא מתוארך לאזור שנות ה-30 של המאה הקודמת). הוא מבוצע על ידי יהודי טוניסאי אלמוני בשם מ. כהן וחבריו:

הביצוע המקסים כולל שימוש בסולמות מזרחיים ועברית במבטא מיוחד.

גרסה דומה המתוארכת לאותה תקופה בביצוע שמעון יעקב קרילקר אפשר למצוא כאן:

אז בפעם הבאה שתשמעו או תשירו את ההמנון הלאומי, חשבו על מקורותיו, ראו את הדרך הארוכה שעבר עד שהגענו הלום.

*למה אני כותב בוא"ו אחת? כי הכפלת הוא"וים היא כורח יוצא של כתיבה חסרת ניקוד. אני חושב שאם אי אפשר להתבלבל אפשר להמשיך לכתוב בוא"ו אחת.