מים אחרונים
2. לנקות את הידיים מ"מלח סדומית" -מלח חריף שבמגע עם העיניים היה יכול לסמא אותם.
3. לתת משהו ל"קליפות"או ל"סיטרא אחרא". אחרי ארוחה שלמה של ברכות ודברי תורה רוצים לברך על המזון בלי הפרעות של כל מיני כוחות חיצוניים אז נותנים להם משהו, שיעזבו אותנו במנוחה.
"מים ראשונים -מצווה, מים אמצעיים -רשות, מים אחרונים -חובה!" כלי דומה לזה היה בבית הורי.התנדבתי פעם עם מכורים.
הסיגריה ושוקולד מספקים במשהו את הצורך של ההתמכרות וזה עוזר לו להמשיך להשאר נקי (נכון להיום כבר יותר מעשרים שנים).
איך זה קשור לפליאו?
כשחושבים על זה, פליאו הוא גמילה. גמילה מכל מה שמאפיין את התזונה המערבית: סוכר, דגנים, מזון מעובד, שמני זרעים… כל מה שקל להשיג, זול, מספק את הצורך ההשרדותי בתזונה ופוגע בגוף שלנו ברמה שרק כשנמנעים ממנו מבינים עד כמה הוא מזיק.
(אני באופן אישי רואה את זה בכל פעם שאני צורך סוכר או קמח. גם מלא).
תאמרו: אבל אנחנו חזקים! פליאו כבר שנתיים! קרוספיט!
נכון, אבל לכל אחד יש נקודת שבר. עומס רגשי. נקודה בזמן בו הוא קצת יותר חלש והוא מחפש נחמה בישן, המוכר, המספק והמזיק.
תקופה שכזו…
מבחינתי חורף הוא נקודה כזו. מזג האויר לא משהו, תקופת השנה מלאה בזכרונות עצובים, אזכרה לאמא, אזכרה להדר (שתיהן במרחק של פחות מחודש) וגעגועים לאלה שאינם. התרוצים מתגברים על המציאות: קר לי, קשה לי, מי רץ בגשם הזה… הרשימה ארוכה.
ואז מגיע חנוכה
(או חג המולד, רמדאן או נובי גוד לחוגגים). תקופת חגים. משפחה, מתנות, אוירה וגם מאכלים מסורתיים.
אתם חזקים? -כל הכבוד.
יש לכם היכולת להכין מאכלי פליאו עם קריצה לחג? -מעולה (מישהו אמר לביבות בטטה?)
מסוגלים להמנע מהמזיקים? נהדר. ספרו לנו (בשביל זה יש קהילה).
חלשים?
זה בסדר. מותר לכם להיות חלשים. פרגנו לעצמכם את התקופה והמזיק התורן. קבעו לעצמכם מינון נמוך מראש עם קביעת ברזל שאתם נשארים בקהילה וברצון לחיות ולאכול נכון. בשביל זה יש קהילה. התקופה הזו תעבור.
זִכְרוּ: זה לא העיקר. זה משהו קטן שאתם שוברים כדי לשמר משהו גדול. "מים אחרונים".
כותב אליכם מהנקודה הזו בדיוק, אחרי התלבטות גדולה אם להשאר או לפרוש -נתנאל.
תמונת הנושא: אני עם האנשים שנותנים לי כוח.
מעולה אחלה כתבה ואחלה מסר.
לשבור בכדי לשמור