את השאלה בכותרת הפוסט שמעתי לעיתים קרובות.
אחרי שאמא נפטרה וחזנות הפכה להרגל יומי היא התחדדה. "אם אתה ברנדל, למה ה"קדיש" שלך ספרדי? העובדה שהשם האמצעי שלי הוא כלפו עוררה לא פעם שאלה לגבי מוצא הורי ו"בעצם, מה זה ברנדל?".
אם כן, מעשה שהיה -כך היה:
כשהורי התחתנו אבא שלי היה עדין חילוני ולאט לאט התקרב. ממה שהבנתי שני גורמים כיוונו אותו: חסידי חב"ד שפגש במילואים ובצפת וסבא שלי. מנהגי הבית היו שילוב לא ברור: אורז וקיטניות בפסח -כן חומוס -לא. סליחות לפי המנהג האשכנזי (שבוע לפני ראש השנה) אבל בבית כנסת "סאסי" של סבא כלפו, התפילין היו בסגנון אשכנזי אבל עיקר התפילות היו בבית הכנסת המרוקאי במקלט ליד הבית. לבר המצווה ביקשנו רק תפילין -כי רק ספרדים מתעטפים בטלית בתפילת שחרית בקיצור -באלגן.
בשלב כלשהו אחי הצעיר הלך לישיבת אילת. שם, מעבר לפיתוח כלים ללימוד תורה ואישיות סמי-חרדית הוא בא עם דרישה: "תחליטו!" או שאנחנו אשכנזים או ספרדים. אם אשכנזים אז אין קיטניות ואורז בפסח. באותה שנה באמת לא אכלנו קיטניות. שניצלים כשרים לפסח טיגנו בשמן אגוזים או דקלים. אורז, אמא הכינה בכלים נפרדים, בכל זאת אי אפשר להגזים. הויכוחים הרקיעו שחקים כולל דברים מאוד לא עיניניים (אני: "אם אשכנזים למה לא להתפלל במבטא אשכנזי?" נעם: "אל תדבר שטויות").
אחרי החג החלטנו להפסיק לריב ופנינו במכתב לרב מרדכי אליהו. למי שלא מכיר את הקונספט זה הולך ככה: כותבים מכתב, שולחים בדואר או בפקס, המזכיר מקבל את המכתב, מסכם אותו בעל פה לרב תוך ציון נקודות חשובות, הרב עונה תשובה בכתב ידו על המכתב והוא נשלח בחזרה. במקרה שלנו אחי לא החסיר דבר וכתב דף A4 שלם כולל פירוט מנהגים שלקחנו על עצמנו מסבא ואחרים. תשובת הרב הייתה קצרה, בשלוש שורות:
תנהגו כספרדים לכל דבר
ברכה והצלחה
מרדכי אליהו
כשפנינו למזכיר בשאלה של "מה באמת לעשות" חזר אלינו עם תשובה פשוטה: תנהגו כספרדים לכל דבר, לא צריך להחליף תפילין אבל את הקשר של יד וראש להחליף לשיטה הספרדית (להתראות שד"י חסידי, שלום דל"ת ספרדית).
לקח לדברים זמן לפעפע. אני התחלתי להתפלל עם טלית רק בתחילת שיעור ה"א בישיבה. בתחילת "זמן אלול" ביקשתי מאמא טלית במתנה ואת השנה החדשה קיבלתי בברכת "שהחיינו". את הטלית השניה כבר קנתה לי אישתי.
נוסח התפילה לא היה קבוע: פעם ספרד, פעם ספרדי. אהבתי מאוד את הנוסח המרוקאי אבל זה היה תלוי בעיקר בנוסח הסידור שהיה לי ביד באותו הרגע. הקריאה בתורה התחלקה בעיקר לפי רמת המוכנות שלי. כשנסעתי לשליחות בארה"ב ליווה אותי הסידור של הרב מרדכי אליהו והצלחתי להסתדר איתו בקהילת קודש קנזס האשכנזית חסידית (תלוי היכן התפללתי).
בימים הנוראים ובשלושת הרגלים מצאתי את עצמי מסתובב עם שני מחזורים: "רינת ישראל" בנוסח ספרד ו"קול יעקב" הספרדי. כיניתי את זה "הזהות העדתית המפוצלת שלי".
ואז אמא נפטרה. בצורה טבעית בחרנו בנוסח הספרדי. אני לא קנאי לו, רק מעדיף אותו. הבן הבכור שלי מתפלל לפי רצונו.
בדרך כלל כששואלים אותי למה בקדיש שלי יש: "חַיִּים וְשָׂבָע וִישוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה" למרות "ברנדל" אני עונה שאנו נוהגים על פי ה"בית יוסף" כתשובה קצרה. זו התשובה הארוכה.
וברנדל? ברנדל זה מקצוע. מבשל שיכר או אם תרצו "יצרן ברנדי". לחיים!
Leave a Reply