|למרגנית נוות ביתי|
רציתי לומר לך ש
אני מצטער.
מצטער על שלא נשארתי ער.
דקה ועוד דקה
רק לודא ש
לא איבדת את ההכרה.
"אם אני מתעלפת, תשים לב" בקשת
אחרי יום לילה ויום של בחילה טבעית והקאות
"אני מסוחררת" אמרת לי רגע לפני
שנרדמתי.
לא רציתי, באמת שלא רציתי.
בחלום היתה זקנה שהכינה לי תה ואת נכנסת פנימה לדבר על גוש-קטיף.
התעוררתי לשמוע אותך נושמת
כשקרן אור חיוורת של בוקר האירה את פניך.
שברתי שמירה.
Leave a Reply