חלום אחרון

הוא קרא לי מאי, כמו השם של החודש.
הוא כל כך התרגל לזה שכשהוא ראה את הכרטיס קופת חולים שלי התפלא לראות את השם מיה.
אני התרגלתי, הסביבה שלי לא והחבר'ה שלו – אלו שפגשתי – גם קראו לי ככה.

הוא קרא לי מאי כי היה לזה צליל אחר, קצר.

ההכרות הייתה נעימה: שני חברים מקריית אתא, ג'ינג'ית אחת ולילה בבית ירושלמי. האסטמה שלי לא הסתדרה עם ה"אויר הרים צלול" והוא, בדאגה של ידידים, הפעיל מכשיר אדים עם שמן מנטה. חמודי.

עד שנגמר החמוד. התאהבתי.

נשארנו בקשר. התאהבנו.

היינו צעירים ויפים, הים היה הכי כחול, הקיץ הכי חם ונראה היה שלא יגמר לעולם.

אחי התאום הסתדר איתו. לא כאחד מהחבר'ה, כחבר של אחותו.

הלילה הראשון שלנו היה מיוחד. חוינו אותו בלי טיפת אלכוהול, נקי, מלא, *אמיתי*.

אחר כך היה סופשבוע, שיחה עצובה של סוף הקיץ ונסיעה שהסתיימה רע.

לא חשבתי שהוא יבוא להלוויה שלי. אחי היה שם מנוכר ואומר לו "אני יודע".
לא חשבתי שהוא יבוא ל"שלושים".
לאזכרת השנה הוא לא בא, הוא העדיף לבוא אחר הצהריים, לבד. היה לו חשוב הזמן הזה, להביט במצבה, לקרוא את מה שאמא שלי חיברה ולראות שם אחד צרוב.

מיה.

XXX

התאוששות רגשית אחרי שנה? על מי אתה עובד? ועוד קטנטונת מצפון תל אביב? מזל שזה נגמר.
פיתחת הפרעת אכילה, מזל שיש מי שדאג לך.
התגייסת לצבא ההגנה, עוד חברה. מזל שהבנתם שדי.
השתחררת, הכרת מישהי עמדתם להתחתן.
הייתי שם, וזה די דפק את העסק. שוב ניצלת.

אחרי שנה של ניתוק פיזי מהארץ (תשע וחצי שנים ויותר משתי אזכרות-יום-שנה שלא היית בהן) אתה מתחתן. היא אוהבת אותך ואתה אותה. שמחה שחשבת עלי, הביקור בחלקה שלי מאוד עזר.
מזל טוב.
XXX

אתה כבר לא צריך להתגעגע אלי. המשכת ואני שמחה.
חזרתי לכאן, לחלום אחד אחרון. להפרד ולומר שלום.

XXX
|למאי-מיה בפרידה. יהי זכרך ברוך|