אין מה לעשות, אחד החסרונות שלי הוא התמדה (מרגנית: על מה אתה מדבר? אתה כבר יותר מחצי שנה בפליאו בלי חריגות למעט שבת וגם אז אתה לא מגזים!) אני יכול להחליט שאני מתחיל אימון כושר, מתמיד כמה ימים ויורד מזה. אני מבין שכדאי לי להצטרף למועדון כושר או קרוספיט כי בקבוצה זה קל יותר (בנוסף לזה, אחד מעקרונות התזונה הקדמונית היא להיות חלק מקהילה תומכת) אבל עד שאמצא את הזמן והמקום אני מחפש לעצמי אימון קצרים.
בשבת פגשתי את עדי עמרם והוא הכיר לי את תרגיל "סקוואט מדרגות" הצלחתי לעשות אותו רק שלוש פעמים (20 מדרגות כל פעם), נקרעתי אבל נראה לי שאאמץ אותו.
לכבוד ראש חודש אדר ב' בני בכורי ואני התחלנו באתגר שהוא קורא לו "אתגר שלושים הימים": ארבעה תרגילים, עם עליה הדרגתית הכוללת גם מנוחה:
את שלושים הימים אני אמור לסיים עם:
כפיפות ברכיים -סקוואט: 250
כפיפות מרפקים: 50
כפיפות בטן: 150
עמידת מרפקים סטטית -פלאנק: 5 דקות.
מטרת העל היא לעמוד באתגר. אימון יומי, בשעה קבועה עם דחיפה מקסימלית של הגוף לקצת היכולת. מאחר ויש בינינו 26 שנים והיכולות הפיזיות שונות החלטנו שגם אם יהיה קשה מידי, לפחות לא נרד ברמה. אם לדוגמה הגעתי לשתי דקות פלאנק אני לא ארד משתי הדקות האלה גם אם לא אתן יותר משתי דקות עד סוף האתגר.
המטרה הקטנה היא לסיים את שלושים הימים האלה. אבל באמת לסיים. א' ניסן אנחנו מסמנים וי קטן על הדף ו-וי ענק על הרוח.
התחלנו בשישי ונסיים בשבת. בהצלחה.