זה שהוא בלתי הפיך.
אין מעשה שתעשה, נדר שתידור, שינוי שתעשה, כסף שתשלם או כל דבר אחר שישנה את זה.
כשמישהו מת הצער הוא לא על לכתו אלא על זה שלא תפגוש אותו יותר, לעולם.
כשזה בא בהפתעה המוח כמנגנון השרדותי מעלה את הפעם האחרונה שנפגשתם בתוספת יסורי מצפון על פספוס הפגישה האחרונה, שיחת טלפון, הודעה.
אתה בטוח שהעולם לא יוכל להמשיך להתקיים בלעדיה.
אז אתה לא חוזר לשגרה, שוקע בצער ובגעגועים, לא ממשיך הלאה ובמקרים מיוחדים גם יושב שבעה.
ואז
אתה מגלה
שעבר שבוע
והעולם
לא עצר לרגע
אנשים המשיכו לחיות
גלגלים להסתובב
חיים
וההבנה הגדולה באה:
אתה בטוח שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיה ובשבוע באחרון העולם הצליח להתקיים בלעדיך.
וגם בלעדיה.
ואם זה ככה
אפשר להמשיך לחיות.