אבות ובנים

אבות ובנים, יעקב ויוסף וגם אליה(ו)
(מתוך דברים שנשאתי בסעודה שלישית של פרשת "מקץ" לעילוי נשמת אימי מורתי תמרה בת נסריה זכרונה לברכה).
הרעיון הכללי מבוסס על דברי הרב יואל בן נון, חידודים עם יוחאי זכות ופרשנות אישית. הערות והארות יתקבלו בברכה)
השבת אנחנו מוסיפים נדבך לסיפור יוסף אחרי שעזב את ביתו ונמכר לעבדות, הואשם בפשע ונשלח לכלא, יצא מהכלא ועלה לגדולה.
יש מחלוקת כמה זמן עבר מאז עזב יוסף את אביו עד הרגע שפגש בו בשנית כשהוא נושא בתואר "משנה למלך מצרים". על פי הפסוקים בראשית הסיפור "יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" וכעת הוא "בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה" אם אנחנו מקפלים את יחידת המכירה-עבדות-כלא עד חלומות השרים לתקופה של פחות משנה זה יוצא בערך אחת-עשרה שנים. (שנתיים כלא, שבע שנים טובות, שנתיים רעות). והחישוב הכללי הוא עשרים ואחת שנים בהם לא ראה יעקב את יוסף. אם תשע שנים מתוכם יוסף הוא המשנה למלך עם כל הסמכויות והאפשרויות למה הוא לא יוצר קשר עם יעקב? למה הוא לא שולח שליח אחד? פתק עם הישמעאלים הסוחרים שנדדו מארץ כנען למצרים וחזרה? יונת דואר?
פרשני המקרא נתנו מספר הסברים, אבל אני מבקש לתת פירוש אחר.
אנחנו כקוראי-על מכירים את כל הסיפור: יעקב, יוסף בעל החלומות, יחס האחים וכל השאר.
יוסף מכיר רק את סיפור יוסף:

יוסף הבן האהוב, זה שמקבל כתונת פסים -לבוש מכובד (אל תתנו לתאטרון לבלבל אותכם: מדובר כתונת בעל שרוולים ארוכים "המגיעים עד פסי היד" ותודה לרב חיים נבון שהאיר בספרו "חוה לא אכלה תפוח").

יוסף בעל החלומות, זה שחולם חלומות והאחים לא יודעים מה הם מפריע להם יותר: זה שהוא חולם שהוא מנהיג או את זה שהוא חולם בכלל (מאפיין מקראי של מלכים ומנהיגים: אברהם, אבימלך, יעקב, שר המשקים ושר האופים וגם פרעה).

יוסף החריג, זה שהאחים לא מקבלים אותו ומכנים אותו "בעל החלומות הלזה".

יוסף הבן הנאמן, זה שהולך בשליחות אביו לדרוש את שלום אחיו למרות שהאב מודע למתחים בינו לבינם.

יוסף חסר-המזל, זה שמושלך לבור, יוצא ממנו רק כדי להמכר לעבד, לגלות למצרים, להסתבך עם מעסיקה ולרדת לבור הכלא.

המחשבה שעוברת לו בראש כל אותם שנים היא אחת: אבא כועס עלי בגלל זה הוא שלח אותי לאחי, הוא ידע שטוב לא יצא מזה. מבחינתו יש לאבא שלו כעס עליו והוא לא יודע איך לחזור, להתקרב, להיות שוב עם אבא שכועס.

אם עוברים על הדו-שיח בין יוסף לאחיו רואים שהוא בעיקר מגשש, מבקש לשמוע שוב, לקבל עוד פרטים, לבדוק אם יש איזשהו איתות מכיוון אבא שהוא כבר לא כועס.
אז הוא מוכר לאחיו מזון (ומשיב להם את התשלום), שובה את שמעון, שולח אותם חזרה, מקבל אותם בחזרה עם בנימין ועדיין שום איתות מצד אבא.

רק אחרי תרגיל גביע הכסף שעשה לבנימין (ובעצם לכל אחיו) יהודה ניגש ומדבר. ומה המשפט שיהודה מחדש לו מעבר לסיפור שיוסף כבר מכיר? "וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה" ברגע הזה יוסף מבין שיש פתח, שאבא לא כועס עליו ושאפשר להשלים.

מקובל כי ספר בראשית הוא ספר של גלות: אדם וחוה מגורשים מגן עדן, אברהם יוצא מארצו והולך לכנען, יורד למצריים ולגרר בעקבות הרעב, אליעזר יוצא מכנען למצוא אישה ליצחק ויצחק עצמו גולה לגרר, יעקב עוזב את ביתו מפחד אביו ויוסף יוצא מביתו ויורד מיצרים. מתוך נקודת הגלות הזו יוסף מבין שצריכה לבוא גאולה אבל היא לא תוכל לבוא לפני שיהיה שלום.
שלום בינו לבין אחיו, בינו ובין אביו.

היטיב לבטא זאת הנביא מלאכי בסוף נבואתו: " הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא–לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם ה', הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם…"

הנביא מדבר על תפקידו של אליהו, מבשר הגאולה: להשיב את לב האבות על הבנים ולב הבנים על האבות, לעשות שלום בין דור לדור.
לפסוקים האלה יש גם לחן חביב המנוגן ומושר אבל לא הרבה מודעים לסוף הפסוק: "…פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם" הנביא יודע כי גאולה לא יכולה לבוא בלי שלום בין הדורות. גאולה כזו תוכל לבוא רק עם מכה גדולה וחרם.
יוסף הבין אותו הדבר. הוא ידע שלפני הגאולה של בית ישראל חייב לבוא שלום שאם לא כן -מכת חרם.
זה יוסף.

בחסות:

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*